המנעולנית הפורצת הראשונה רני ששון 

אמנית פורצת דרך 

 אף על פי שאת התואר הראשון שלה עשתה בבצלאל, רני ששון, המנעולנית – פורצת המנעולים -הראשונה בישראל, תמיד נמשכה לצד הטכני. עוד מילדות, היא אהבה להרכיב ולפרק דברים ותמיד תהתה כיצד פורץ מנעולים  מבצע דברים  וכיצד הם נוצרים, מורכבים ונבנים. כבר בגיל 18 היא התקבלה לבצלאל, כאשר המציאה סכין שחותכת בתלת מימד. היה זה אותו חוש טכני שמשך אותה ללמוד במחלקה לצורפות, אותו החוג בו למדו ולימדו גם סבה ואבי-סבה, צורפים גם הם.

למרות שכבר אז הרגישה ששון שהיא אמנית בכל רמ"ח איבריה, בגלל האופי שלה והחשיבה יוצאת הדופן בהם ניחנה, היא בחרה ללכת למחלקה לצורפות בגלל האספקט הטכני אליו נמשכה, ורצונה ללמוד את הצד המדעי והפיזי של האופן בו פועלים הדברים.לאחר הלימודים בבצלאל, המשיכה ששון ללימודי תואר שני במחלקה לפיסול בבית הספר לעיצוב פרסונס בניו יורק, שם זכתה במלגת הצטיינות, כיוון שתמיד נמשכה לחלק הפיזי שבפיסול, ובפרט לבנייה ולהרכבה של אובייקטים שונים. גם בעבודותיה האומנותיות ששון בונה מכונות, כמו מכונת הכנפיים שיצרה, המחקה תנועה של כנף ובה באים לידי ביטוי הכישורים הטכניים שלה. בדומה למנעולן  דברים טכנים מעניינים אותי מאוד

כשהתחילה לעבוד כאמנית עצמאית, היא נוכחה לדעת שאינה רוצה לערבב אמנות וכסף, שכן לא רצתה שבעל הון יכתיב לה את האופן בו היא יוצרת, ולא רצתה להיות תלוייה באמנות שלה כדי להתפרנס. באופן משעשע, שברגע שויתרה על האפשרות להתפרנס מאמנות, דווקא אז התחילה ששון להצליח במכירת עבודותיה, אך בכל זאת חיפשה מקור פרנסה שלא יגביל את חייה ושיאפשר לה להתפרנס בכבוד מבלי להיות כפופה לחוקים ותנאים של עבודה מסודרת. חבר טוב הציע לה להפוך למנעולנית, והיא החליטה לקחת את הצעתו ברצינות.

בניגוד לפעמים אחרות, בהן בחרה ללמוד את המלאכה בעצמה, היא ניגשה לקורס מנעולן מקצועי שיסמיך אותה להיות מנעולנית מקצועית, אצל יו"ר העמותה למנעולנים מר בועז פמסון. היה זה בועז שגילה לה כי היא המנעולנית הראשונה בישראל. היא מתארת אותו כאדם מיוחד ומקסים שהיה שמח וגאה ללמד אותה את המקצוע. בעזרתו, למדה ששון לתת שירותי פריצה לרכב ולכל סוגי הדלתות והכספות. ששון מאמינה כי יש לה יתרון כאישה, שכן לדעתה הן גברים והן נשים ישמחו יותר לשכור אותה. יתרה מזאת, בגלל היכולות הטכניות שלה היא הפכה לפורצת מצויינת, היא חברה בעמותה הבינלאומית למנעולנים מיקצועיים ומוכנה לשרת לקוחות בכל אזור גוש דן .

2)

רני ששון – פורצת המנעולים הראשונה בישראל 

רני ששון לא תמיד הייתה פורצת מנעולים. מאז ומתמיד ראתה עצמה כאמנית, סיימה תואר ראשון בבצלאל ואף על פי שאת התואר הראשון שלה עשתה בבצלאל ואף למדה לתואר שני באומנות בביה"ס היוקרתי "פרסונס" בניו יורק. הבחירה בפריצת מנעולים – או בשמה המקצועי "מנעולנות" – הגיעה אליה מאוחר יותר, כשהחליטה שהיא לא רוצה להיות תלויה בכסף ולהתפשר על החזון האומנותי שלה, ולכן בחרה ללכת בכיוון בלתי צפוי זה. כפי שהדברים האלה קורים לפעמים, דווקא אז החלו יצירותיה להימכר.

               למרות הצד ה"אומנותי" החזק שבה, רני תמיד התעניינה בצד הטכני של הדברים, נושא שניכר גם ביצירות האומנות שלה, שם היא מנצלת את כישוריה הטכניים ליצירת מיצבים אומנותיים מרשימים במורכבותם וביופיים. כבר בגיל 18 היא המציאה סכין החותכת בתלת מימד, מה שזיכה אותה בקבלה למגמת הצורפות בבצלאל. לא רק הפן הטכני אלא גם השעות הגמישות, החוסר במגבלות ובחוקים שמציעה העבודה כמנעולנית, קסמו לה. בעקבות המלצה מחבר, היא ניגשה לקורס מקצועי במנעולנות ושם גילה לה בועז פמסון, יו"ר עמותת המנעולנים בישראל, אמת מפתיעה: היא המנעולנית הראשונה בישראל.

               רני יכולה לתת שירותי פריצה לרכב, לדלתות ולכספות, היא חברה בעמותה הבינלאומית למנעולנים מקצועיים ומשרתת לקוחות בכל אזור גוש דן. היתרון שלה הוא לא רק ב"טאץ' הנשי" היחיד בשוק, אלא גם ביכולותיה הטכניות הגבוהות וההכשרה שעברה, שהופכים אותה לבחירה הנכונה, או לפחות הכי מעניינת, למי שאיבד את המפתח וצריך קצת עזרה יצירתית שתפרוץ לו את הדרך.

3) אומנות הפריצה

עוד לפני הראיון עם רני ששון הסתכלתי על עבודות האומנות שלה באינטרנט, היופי שלהם יוצא דופן ומהפנט ממש. אבל לא הגעתי כדי לראיין את רני על ההשראה שלה או על טכניקת הפיסול והיצירה שלה. במקרה הפעם מדובר במנעולנית (השם התקני לפורצת מנעולים) הראשונה בישראל. כשאתם חושבים על "פורצת מנעולים", הייתם בוודאי מצפה למצוא מישהי קצת חסונה ומאוד ארצית, שלמדה בעיקר בבית הספר של החיים ואולי קיבלה את המקצוע בירושה מאבא או סבא. אבל סבא של רני, כמו רני עצמה, לא התעסק עם מנעולים אלא היה אמן. הוא היה צורף במקצועו, וגם היא הלכה בעקבותיו ולמדה צורפות בבצלאל, היכן שלימדו גם סבה וגם אבי-סבה את אומנותם בעבר. אחר כך למדה את התואר השני שלה בניו יורק, גם הוא באומנות.

ש: אז מה לך ולצורפות?

רני: "לא רציתי לעשות אומנות בשביל כסף. החלטתי שאת הפרנסה שלי אשיג בנפרד מהתהליך האומנותי שלי, ושלא לערבב את השניים. הקטע המצחיק הוא שדווקא עכשיו הצלחתי גם למכור חלק מהיצירות שלי".

ש: ואיך הגעת משם לצורפות?

רני: "חבר טוב המליץ לי אולי ללכת למנעולנות, כי הוא הכיר מישהו שעשה את זה. הוא אמר לי שהכסף לא רע, אבל מה שמשך אותי היה הגמישות בשעות העבודה, וגם הפן הטכני, שלמרות ה"אומנותיות" שלי תמיד נמשכתי אליו".

ש: לא הפריע לך להכנס לתחום שנחשב לחלוטין "גברי"?

רני: "אני חושבת שכאמנית הייתי חייבת להתגבר מזמן על תחושת ה"לא נעים" ולפעמים אפילו ממש ללכת נגד הזרם כדי למצוא את מה שמתאים לי ונכון מבחינתי. דווקא חשבתי שזה די מגניב כשגיליתי שאני המנעולנית הראשונה בישראל, וחשבתי לעצמי שזה דווקא נותן לי איזה יתרון מסויים על האחרים בתחום".

ש: ואיפה לומדים להיות מנעולנית?

רני: למרות שבעבר אהבתי ללמוד כל דבר בעצמי, הפעם החלטתי לגשת לקורס מקצועי שיסמיך אותי להיות מנעולנית מוסמכת, אצל יו"ר העמותה למנעולנים מר בועז פמפסון. בועז גם היה זה שגילה לי שאני המנעולנית הראשונה בישראל. הוא אדם מקסים, ובניגוד למה שאולי היה אפשר לחשוב, הוא היה ממש שמח ואפילו גאה ללמד אותי את סודות המקצוע.

ש: מה את יכולה להציע לתושבי גוש דן שצריכים עזרה ורוצים לשכור את המנעולנית הישראלית הראשונה?

רני: האמת היא שבזכות הזיקה הטכנית שלי וההתעניינות שלי בכל מה שקשור למנגנונים מורכבים ולאופן שבו הדברים פועלים, הייתי אומרת שאני מנעולנית די טובה, אפילו טובה מאוד. הקורס שעברתי והניסיון שלי עזרו לי מאוד והיום אני יודעת לפרוץ כספות, דלתות ורכבים. חוץ מזה, אני נהנית ממה שאני עושה, ואני חושבת שגם גברים וגם נשים יעדיפו לשכור את שירותיי על פני התחרות ה"גברית".